כיצד לשלוט בטמפרטורה של התנור לחימום זכוכית (בלי בעיות)
מדידת הטמפרטורה של זכוכית מותכת דורשת התמודדות עם תהליכים כימיים מורכבים. רוב החיישנים באור תת-אדום אינם מתאימים למטרה זו. למה? מכיוון שהחומרים שמוסיפים לזכוכית – החומרים שמשמשים להסרת צבע ולייצוב הזכוכית – יוצרים “אזורי ספיגה” שמקשים על החיישן לקבל נתונים אמינים.
ניתן להשוות זאת לערפל כימי: אם החיישן מנסה לקבל נתונים דרך גל אור שנתקל באחד מאזורי הספיגה האלו, הוא יקבל נתונים שגויים.
אנו פותרים בעיה זו על ידי התאמת ספקטרום האור התת-אדום למה שנמצא בזכוכית המותכת.
מציאת הנקודה ה“שקופה”
אנו איננו משתמשים בפתרון אחיד לכולם. במקום זאת, אנו מעצבים את החיישן כך שיפעל באזורים “שקופים” – כלומר, באזורים שבהם החומרים הנוספים אינם מפריעים לקבלת נתונים.
על ידי הסטת החיישן מאזורי הספיגה האלו, הוא יכול לראות את הקרינה התרמית של הזכוכית. זו ההבדל בין קריאות שגויות לבין תהליך שנשאר יציב כפי שהוגדר.
הפרטים הטכניים: פילטרים וגלאים
זה קורה ברמת הציוד החיצוני. אנו משתמשים בפילטרים בעלי ספקטרום צר כדי לבודד את אורך הגל הדרוש לזכוכית המותכת.
היתרון הגדול הוא שזה מונע מהחיישן להיתקל בבעיות שנגרמות על ידי קירות התנור או גזי הבעירה. החיישן מתעלם מהכאוס שבתנור ומתמקד רק בזכוכית.
החסרונות (כי שום דבר אינו מושלם)
יש כמובן חסרונות. כאשר מתאימים את החיישן בצורה כה מדויקת, נשארת פחות גמישות. אם יש לכם חיישן שמתאים לזכוכית מסוג סודה-סיליקט, ואתם רוצים להשתמש בו עם זכוכית מסוג בורוסיליקט, הוא לא יעבוד. החומרים הכימיים שונים, ולכן יהיה צורך בחיישן אחר עבור כל שינוי ברכיבי הזכוכית.
בנוסף, מכיוון שהפילטרים האלו חוסמים הרבה “רעש”, הם גם מאפשרים כניסה של פחות אותות. כדי שהתהליך יהיה מהיר ויעיל, יהיה צורך בגלאי בעל רגישות גבוהה. יש לחבר אותו למגבר בעל עוצמת הגברה גבוהה, כדי לפצות על אובדן האותות.