האמת האמיתית לגבי רמת החסימות IP65 בתנורי אינפרא-אדום
תראו את הסימון “IP65” בכל טפסי המפרטים של המוצרים. זה נשמע נהדר על הנייר, אך בפועל, בתנורי אינפרא-אדום, החלק שבדרך כלל לא עובד כראוי הוא לא המארז עצמו. הבעיה האמיתית נמצאת בנקודה שבה החוטים נכנסים לתנור.
כאשר משתמשים בהספק גבוה, החום לא זורם רק קדימה – הוא זורם גם אחורה, לכיוון החיבורים החשמליים. שם נוצרות בעיות.
למה הדברים באמת נהרסים
רוב החסימות הבסיסיות משתמשות בגומיות פשוטות. זה נשמע פשוט, נכון? אך בסביבות בעלות חום גבוה, הגומי הופך לקשה, ואז הוא נשבר. כאשר החסימה נהרסת, לחות חודרת לתוך החוטים. זה יוצר מסלול הולכה קטן בין החוטים החשמליים לבין המארז. אנו מכנים זאת “שריפה איטית”. הכל נראה בסדר במשך שישה חודשים, ואז – פוף – המעגל החשמלי נפגע והכל נעצר.
איך לעשות זאת נכון
רבים מהתנורים הרגילים משתמשים בחסימות סטנדרטיות. אנחנו עושים זאת אחרת. ראשית, אנו מסירים את הציפוי מהחוטים ומשתמשים בסיליקון בעל עמידות גבוהה לחום. אנו דואגים שהסיליקון יתרחב ויצטמצם באותו קצב כמו המארז עצמו. למה? כי כאשר הטמפרטורה עולה מ-20°C ל-500°C, אנו לא רוצים שהחסימה תיפתח ותייצר פערים.
לגבי החוטים – אנו משתמשים בפולימרים עם תכונות של עמידות לחום. הם לא נמסים ולא נהיים שבירים תחת קרינת אינפרא-אדום. אם תנסו להשתמש ב-PVC רגיל, הציפוי יצטמצם וינשבר תוך שבועות ספורים. זה פשוט לא מתאים למטרה זו.
החלק הקשה
יש בעיה אחת: אם תחסמו את התנור יותר מדי, ייווצר לחץ פנימי. אי אפשר פשוט לסתום כל החורים כמו בבקבוק. אנו יוצרים מסלול אוורור שמאפשר לאוויר לזרום, אך גורם לנוזלים להישאר בחוץ.
עוד עצה: זכרו שחסימה חזקה מדי גורמת לאגירת חום יותר בסביבת החיבורים. ודאו שגודל החוטים שאתם משתמשים בהם מתאים לחום הגבוה שנוצר בתוך התנור. אחרת, עלולים להיות ירידות מתח והחוטים עלולים להישרף מוקדם מדי.